<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' קריאת התורה פ"א—פ"ב</h1>
<h2>דף נט:</h2>
משה רבינו תקן לישראל לקרות בתורה בכל עשרה מישראל, גדולים, בני חורין, אנשים, בשבת, בשני ובחמשי, שלא יהיו שלשה ימים בלא תורה, ועזרא הוסיף מנחה של שבת וימים טובים וראשי חדשים ותעניות וחנוכה ופורים. כיצד, בשבת אחר קדיש אחרון של תפלת שחרית מוציא התורה ונהגו העולם עתה, שיאמר המוציא הספר תורה, גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדיו. ויענו הקהל, רוממו יי אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא, רוממו יי אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש יי אלהינו. ויאמרו, על הכל יתגדל ויתקדש וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שברא העולם הזה והעולם הבא, כרצונו וכרצון יראיו וכרצון כל בית ישראל, צור כל העולמים אדון כל הבריות אלוה כל הנפשות היושב במרחבי מרום השוכן בשמי שמי קדם בקדושתו וקדושתו על החיות ועל כסא הכבוד. וכן יתקדש שמך בנו יי אלהינו לעיני כל חי ונאמר לפניו שיר חדש ככתוב, שירו לאלהים זמרו שמו, סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. ונראהו עין בעין בשובו אל נוהו ככתוב, כי עין בעין יראו בשוב יי ציון. ונאמר, ונגלה כבוד יי וראו כל בשר יחדיו כי פי יי דבר. תגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה ויחון פליטתינו ופליטת כל עמו ישראל בחן בחסד וברחמים ונאמר אמן. אב הרחמים ירחם עם עמוסים ויזכר ברית איתנים ויציל נפשתינו מן השעות הרעות ויגער יצר הרע מן הנשואים ויחון עלינו בפליטת עולמים וימלא משאלתינו במדת טובה ורחמים ויעזור ויגן ויושיע כל החסים בו ונאמר אמן. ויאמר השליח צבור, הכל הבו גודל לאלהינו ותנו כבוד לתורה. ואם יש שם כהן יאמר, כהן קרב, יעמד ר' פלוני בן פלוני הכהן. ואפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול בישראל. ואם אין שם כהן יאמר, אין כהן, ישראל קרב, ויקרא ישראל. ויתחיל השליח צבור לומר, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו. תורת יי תמימה משיבת נפש, עדות יי נאמנה מחכימת פתי. פקודי יי ישרים משמחי לב, מצות יי ברה מאירת עינים. יי עוז לעמו יתן יי יברך את עמו בשלום. האל תמים דרכו אמרת יי צרופה, מגן הוא לכל החוסים בו. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. עץ חיים (הם) [היא] למחזיקים בה ותומכיה מאשר. ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. ונאמר, כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. ונאמר, ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כולכם היום. ופותח הקורא, בין כהן בין ישראל, הספר תורה ומביט במקום שהוא קורא בו ואומר, ברכו את יי המבורך. והשליח צבור עם כל העם עונין ברוך יי המבורך לעולם ועד. וחוזר ומברך ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי נותן התורה. וכל העם עונין אמן ואחר ענייתם יקרא ולא קודם. ויתחיל בשבת שאחר חג הסוכות פרשת בראשית ויקרא שביעית הפרשה וגולל הספר תורה ומברך, ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי נותן התורה. וקורא שליח צבור הלוי ועושה שטת הראשון. אין שם לוי קורא כהן הראשון במקומו ויחזור ויברך. ולא כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול. וכן לא יקרא לוי אחר לוי מטעם זה. ואם לא קרא כהן ראשון לא יעלה לוי כלל, כך פירש רב עמרם ור"י ב"ר יהודה, אבל ר"י הלוי אומר, שיכול לקרות שלישי או רביעי. וקורא אחר כך חמשה ישראל ואומר השליח צבור קדיש.
ואחר קריאת המפטיר מחזיר ספר תורה למקומו. ואומר, יהללו את שם יי כי נשגב שמו לבדו. הודו על ארץ ושמים וירם קרן כו'.
בשבת שנייה קורין נח, שלישי לך לך וקורא כסדר הזה להשלים ספר תורה בחג הסוכות.
ויקרא, במדבר קודם עצרת, ואתחנן אחר ט' באב, נצבים קודם ראש השנה, שיהיו תוכחות בחקתי קודם עצרת ושל תבא קודם ראש השנה, שתכלה שנה עם קללותיה. ומטעם זה אומר ר"י כשיש שני שבתות לבד י"ט בין ראש השנה לסוכות מחלקין וילך מנצבים ולא מטות ממסעי. וסימן ב"ג המלך, פת וילך. וקורא צו קודם פסח בשנה פשוטה, לפיכך יש שבתות שקוראין שחרית שני סדרים תזריע ומצורע, בהר ובחקותי, כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן הסדרים בעונתן.
ב ש, פשוטה, סדרים דבוקים לבד חוקת בלק, כשעבור, סדריו חלוקים לבד מטות ומסעי. ג כ, פשוטה, כולם דבוקים [לבד תרומה ותצוה], מעובר חלוקים לבד מטות ומסעי. ה ש, פשוטה, סדריו דבוקים לבד ויקהל ופקודי וחקת ובלק [ותרומה ותצוה], מעובר, חלוקים [ואף ותכל] לבד מטות ומסעי. ה כ, פשוטה, דבוקים לבד חקת ובלק [ותרומה ותצוה], מעובר חלוקים לבד מטות ומסעי. ז ש, פשוטה, דבוקים לבד חקת ובלק [ויקהל ופקודי], מעובר, חלוקים לבד חקת ובלק [ומטות ומסעי]. ז ח, פשוטה, דבוקים לבד חקת ובלק [ויקהל ופקודי], מעובר, חלוקים לבד מטות ומסעי. ב0ח, פשוטה, דבוקים לבד ח[קת] ובלק [ויקהל ופקודי], מעובר, חלוקים לבד חוקת ובלק ומטות ומסעי.
מקום שמפסיקים בשבת שחרית, שם קורין במנחה, כהן ולוי וישראל כל מה שיקרא הכהן לשחרית שבת הבאה. וכן בשני וכן בחמשי. ומוסיף בתוספתא [מגילה פ"ג ה"ד] מקום שמפסיקים במנחה בשבת קורין בשני, בשני קורין בחמשי, בחמשי קורין בשבת. ר' יהודה אומר, מקום שמפסיקים שבת שחרית שם קורין שבת הבאה. ומנהגנו אינו כתנא קמא.
ובראשי חדשים קורין ד', ראשון קורא ג' פסוקים מפרשת צו והשני חוזר וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ושני פסוקים אחריו, כדי שישייר בפרשה ג' פסוקים, והשלישי קורא עד ובראשי חדשיכם. והרביעי משם עד ובחדש. ואם חל ראש חודש בשבת, ששה קורין פרשת היום והשביעי קורא בספר תורה אחר ובראשי חדשיכם. ועתה נוהגים שיקרא כל פרשת צו.
כל הקורא מתחיל ומסייים בדבר טוב, אבל בפרשת האזינו הששה, סימנם הזיו לך במסכת סופרים [פי"ב ה"ח], מפ' האזינו, זכור, ירכיבהו, וישמן, לו חכמו, כי ידין. והמיימוני [פי"ב מהלכ' תפלה ה"ה] כתב, וירא, לו חכמו, כי אשא. ובספרי איתא, וירא, לולי, כי ידין וכן פרש"י וכן אנו נוהגין. ומה שאנו מסיימין כך, לפי שהוא תוכחה, כדי שישובו העם.
שמונה פסוקים שבסוף התורה יחיד קורא אותם ואין צריך מניין בבית הכנסת. אף על פי שכל התורה מפי משה מפי הגבורה, נשתנו אלו שמשמען שמת משה.
קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן, אלא אחד קורא מפסוק שלפניהם עד פסוק שלאחריהם, אבל שבמשנה תורה אם רצה פוסק. ומנהג שלא לפסוק.
במועדות, קורין ה' אם לא בשבת ויום כפור. ומניחים סדר השבתות וקורין עניין היום, ששואלים ודורשין בעניין החג. ביום טוב, בראשון של פסח משכו, בשני שור או כשב או עז, ג קדש, ד אם כסף, ה פסל לך, ו במדבר סיני בבהעלתך, ז0בשלח, ח כל הבכור. והסימן, משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. ובכל יום קורין בשני ספרי תורות, באחד עניין זה, ובשני, בשני ימים הראשונים, ובחדש הראשון. ובששה ימים קורא מוהקרבתם מפסח. ובחול המועד קורא ד'. בשבועות, ביום א', בחדש השלישי. ביום ב', כל הבכור. ואם שבת עשר תעשר. ובספר תורה השני, וביום הבכורים. בראש השנה, ביום א', ויי פקד. ב', והאלהים נסה. ובספר תורה השני, ובחדש השביעי. ביום הכפורים, קורין ו' שחרית אחרי מות, ובספר תורה שני, ובעשור. ובמנחה, ג' קורין בעריות, כלומר, כל מי שנכשל בהם יחזור. בשני ימים ראשונים של סכות, שור או כשב. ובספר תורה השני, ובחמשה עשר. ובשני ימים אחרונים, הראשון, כל הבכור. אך נהגו להתחיל בעשר תעשר אפילו בחול, משום מצות חוקים ובכור. ובשני, ברכה. ובספר תורה השני, ביום השמיני עצרת. ובשני שהוא שמחת תורה נוהגין לקרות בשלוש תורות ולהעמיד כמ' שני חתנים והאחד מסיים התורה ונקרא חותם התורה, והשני מתחיל בספר תורה שני התורה ונקרא חתן בראשית, ובספר תורה שלישי קורין הקרבן. בחול המועד, קורין בספר תורה אחד בכל יום ד'. ביום א', כהן וביום השני, לוי וביום השלישי, וישראל וביום השלישי, ומסיים ביום השני וביום השלישי. יום ב', כהן וביום השלישי, לוי וביום הרביעי, ישראל וביום הרביעי, מסיים שלישי ורביעי. וכן על דרך זו. אך כתב הר"ם מקוצי שישראל ראשון קורא ביום א' לפניו ביום הרביעי, והמסיים שבא לכבוד יום טוב קורא ביום השני וביום השלישי. וכן כתב, פסח בה' בשבת, קורין בשבת ראה אתה, שיש בכללו פסל לך, ובאחד בשבת קדש, ובשני אם כסף, ובשלישי במדבר, וכן מנהג בשתי ישיבות. מעשה היה בשני חתנים שאירעו ביום ה' לפני ר"י והורה, שיקראו זה אחר זה כהן ולוי ד' אנשים ואף על פי שאין מוסיפים מכל מקום חתן כמועד הוי ויוכלו לקרות ארבעה. ויש שהורו לקרות האחד במקום כהן דכתיב [ישעיה ס"א] כחתן יכהן. בשבת חול המועד, בין פסח בין של סכות, קורין ו' בראה אתה אומר אלי ושביעי בקרבן היום.
כתב המיימון [פי"ג מהלכ' תפלה הט"ו] שנהגו לומר קדיש על כל ספר תורה אחר קריאתו ולא פשט המנהג אלא לומר קדיש אחר סיום קריאת היום.
בחנכה, קורין ג' בספר תורה אחד, ביום א', מברכת כהנים עד סוף קרבן ראשון. ביום ב', קרבן שני, כהן ולוי כל אחד חציו, וישראל קורא אותו הכל. ביום ג' קרבן ג' וכן עד יום ח' שקורין מקרבן ח' עד כן עשה את המנורה בבהעלותך. וכתב המיימון [שם הי"ז] עד בהעלותך. וכן בשבת קורא השביעי עניין היום. בפורים בשחרית ויבא עמלק, לג'. בתשעה באב כי תוליד בנים לג', ובמנחה ויחל לג'. ובתענית צרות אבותינו, שחרית ומנחה קורין ויחל על פי מס' סופרים [פי"ז ה"ז]. ואף על פי שהיא לסוף ב' פסוקים מן הפרשה, ואף על גב שאומר במשנה [מגילה ל' ע"ב] לקרות ברכות וקללות. וקורא כהן עד לעשות לעמו, לוי מדלג, וקורא מפסל לך עד ההר ההוא, ישר' עד עושה עמך. ומנהג עתה שיעמד הקהל ויקראו י"ג מדות עם הקורא. בתעניות הצרות, כבצורת ודבר ומטר, קורין ברכות וקללות כדי שישובו העם. ראש חודש אדר שחל בשבת, מוציאין שלוש תורות, השביעי קורא בפרשת שקלים. ואם פרשת כי תשא בשבת, קורין ה' תשא כולה וששי צו ושביעי חוזר כי תשא עד ועשית כיור. חל להיות בחול, ואפילו בערב שבת, קורא בשבת שעברה פרשת שקלים. בשבת שחל פורים בתוכה, ואפילו בערב שבת, קורא פרשת זכור. בשבת הסמוכה לפרשת החדש הזה, פרה אדומה, וקורא חוקת עד תטמא עד הערב, ומעשה והניח אחד, מים חיים אל כלי והעמרמי החזירו לברך ולסיים הכל. שבת שחל ראש חודש ניסן בתוכה, ואפילו בערב שבת, בשבת שלפניה קורא פרשת החדש. נמצא שפעמים מפסיקין בין פרשה ראשונה ושנייה ובין שנייה ושלישית. וסימן ההפסקות זטו בו דד וביו, האותיות זבדו סימן ימי ראש חודש אדר, ושניות סימן הפסקות הפרשיות, כשחל ראש חודש אדר בז', מפסיקין ט"ו בו. חל בשני מפסיקין ו' בו. ברביעי, מפסיקין ד' בו. בששי, מפסיקין בב' בו ובי"ו בו. ובכל ד' פרשיות אלו קורין בספר תורה השני, אחר שקרו עניין היום בספר תורה הראשון.
ראש חודש ניסן וראש חודש טבת שחלו בשבת קורין בשלוש תורות, באחד סדר היום, בשני צו, בשלישי, בניסן החדש הזה לכם, בטבת, סדר היום וצו וקרבן חנכה. חל להיות טבת בחול, ג' קורין בספר תורה צו והרביעי משל חנוכה. ומעשה בא וקרו ארבעה בספר תורה האחד בצו והורה העמרמי אף על פי שאין מוסיפין יתר מארבעה בראש חודש ושלושה בחנוכה, לקרות חמשי בשל חנוכה מפני כבוד ספר תורה השני שהוציאו, שאין נכון שיחזור הרביעי לברך ולקרות שם, מפני ברכה לבטלה שאין חוזרין וקורין כי אם כהן בחסרון לוי, ולא לקרות בלא ברכה בשני, דאין מדלגין בתורה בשני עניינין. אבל אם לא הוציאו ספר תורה השני ושכחו אין עיכובא, כי קריאת חנוכה ופורים אין מעכבת.
אין פוחתין מעשרה פסוקים, לבד ויבא עמלק שאין בו רק תשעה, לפי שעניין אחד הוא. וידבר מן המניין. ולא יקרא פחות משלשה אנשים ולא יפחות הקורא משלשה פסוקים. ואחד מן השלושה שקראו ד' מש[ו]בח, כשאין לקרות רק עשרה פסוקים.
יום שקורין ה' ו' ז' מוסיפין אם ירצו ויום שקורין ג' ד' אין מוסיפין עליהם. אין מתחילין אין מניחין בפרשה פחות משלושה פסוקים, כדאמ' פרק הקורא בתרא [מגילה כ"ב ע"א], משום הנכנסין ומשום היוצאין. אין הקורא רשאי לקרות עד שיקרא לו השליח צבור או הגדול שבצבור, ואפילו הוא גדול בצבור. וצריך אחר לעמוד עמו ולא יקראו שניהם אלא אחד. קרא ונשתתק, יעמוד אחר תחתיו ויקרא במקום שפסק ומברך בסוף. אבל עתה שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות קורא החזן עמו כדאשכח בבכורים [פ"ג מ"ז]. וצריך לאחוז הספר תורה כשקורא וראיה מלולב הגזול [סוכה מ"א ע"ב] דא', קורא בתורה מניח הלולב, וזה כדי לאחוז הספר תורה. ולא יאחזנו ערום כי נקבר ערום מאותה מצוה, משכר קריאה.
מצאתי בתוספ' [מגילה פ"ג ה"ו] בית הכנסת של לעוזות אם יש להם מי שיקרא פותחין עברית, וחותמין עברית, ואם אין להם אלא אחד אין קורא אלא אחד.
קרא וטעה אפילו בדיקדוק אות אחת, מחזירין אותו עד שיקראנו בדקדוק. פסק ר"י פ"ב דזבחים מדא' חכמים סמיכה מן הצד לא שמה עמידה דאסור לקורא לסמוך כי אם לעמד דכת' [דברים ה'] ואתה פה עמד, ובירושל' [מגילה פ"ד ה"א] אמר, כנתינתה כך קריאתה ונתינתה היה מעומד. ויכול לדלג ממקום למקום בעניין אחד, כגון אחרי מות ואך בעשור שבפר' אמור, והוא שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת. והני מילי להוציא הרבים, אבל להוציא עצמו כמו לקרות קריאת שמע פסק ר"י שמותר, פ' בא לו [יומא ע' ע"א]. ולא ישהא בדלוג אלא כדי קריאת תרגום הפסוק שהניח.
אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד צבור. קטן היודע למי מברכין ויודע לקרות, וכן המפטיר עולה מן המניין, וכן פסק ר"ת ולהכי מפטיר שלישי דתעניות ותשעה באב ומנחה דיום הכפורים, אבל בשחרית ושבת ויום טוב הואיל ומוסיפין אם ירצו, אם כן אף למאן דאמר עולין אין קפידא. ועכשיו שאומר קדיש בין שביעי למפטיר משלימין הסדר וחוזר המפטיר לקרות מה שקרא בשביעי. וביום שני תורות, השבעה קורא בראשון ואומר קדיש והמפטיר בחובת היום. בכמה מקומות בקנפיין ובצרפת נוהגין, שביעי קורא חובת היום ואומר קדיש והמפטיר קורא מה שקרא שביעי.
אם אין בצבור אלא אחד היודע לקרות קורא וחוזר וקורא. ופסק ר"י פ"ב דכתובות עיר שכולה כהנים כהן אחר כהן לא יקרא, וצריך לכהן אחד לקרות ולחזור ולקרות הכל. ואם רובה כהנים הכהן קורא במקום חסרון ישראל דמדא' אם אין שם לוי כהן קורא במקומו כל שכן במקום ישראל. ובתוספ' איתא, עיר שכולה כהנים וישראל אחד, הישראל קורא וחוזר וקורא אפילו במקום כהן, מפני דרכי שלום.
נהגו מימות עזרא לתרגם כל פסוק, להבין לעם, אבל עתה לא נהגו לתרגם שאנו מבינים העברי יותר מן התרגום. אך בשביעי של פסח ויום ראשון של שבועות מנהג, כדי לפרסם נס מצרים ובעבור כבוד התורה. אין הקורא רשאי לקרות למתרגם יותר מפסוק אחד ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם, שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. וצריך שיהיו קול הקורא והמתרגם שוין. ואין רשאי אחד מהן לקרות או לתרגם עד שיגמר האחד פסוקו. ולא יתרגם מתוך כתב. המתרגם יתרגם ביראה ולא ישען. והקטן מתרגם על ידי גדול שאין כבוד לגדול לתרגם על ידי הקטן, ולא יתרגמו שנים. מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם. ופסוק ויגוף יי את העם נקראים ולא מתרגמין. מעשה אמנון בן דוד לא נקרא ולא מתרגם. אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד הצבור.
כיון שהתחיל הקורא לקרות אסור לספר אפילו בדבר הלכה, אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא, שנאמר [נחמיה ח'] ואזני כל העם אל ספר התורה. ואסור לצאת מן הצבור בשעה שקורא, אם לא בין איש לאיש. ומי שעוסק בתורה ותורתו אומנותו מותר לו לעסוק בתלמוד תורה כשהקורא קורא. וכתב ר' יהודאי גאון ודווקא היכי דאיכא י' דצייתי לתורה.
אין גוללין ספר תורה בצבור מפני טורח צבור להמתין שיגלל, לפיכך כשרוצין לקרות בשני ענינים מוציא שתי תורות נכונים. ולא יקרא איש אחד עניין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום לפיכך קורא בשני. כל האחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד כולם. כשהוא גוללו גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים וצריך להעמידו על התפר. אם מקום הנחת ספר תורה בבית אחר לא יצאו הקהל עד שילווהו שם.
